פסק-דין בתיק ב"ל 54812-05-12

1.      בפניי ערעור כנגד החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 13.5.12 (להלן: "הוועדה האחרונה"), אשר קבעה בהחלטתה כי למערערת נכות צמיתה בשיעור של 15% החל מ-25.6.01 [20% מצב עדכני בניכוי 10% בגין מצב קודם, בתוספת 5% בגין הפעלת תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות מעבודה), תשט"ז-1956].

עניינה של המערערת הוחזר לוועדה האחרונה, באותו הרכב וזאת בהתאם לפסק הדין שניתן ביום 15.3.12 על ידי כב' השופטת אורית יעקבס בתיק ב"ל 16629-06-11 (להלן: "פסק הדין האחרון").

2.      רקע

המערערת, אשר עבדה כעובדת ייצור, עברה אירוע טראומטי ביום 1.1.01 - אירוע שהוכר כפגיעה בעבודה.

בעניינה של המערערת התכנסו מספר ועדות רפואיות לעררים. ביום 22.12.09 התקבל פסק דינו של בית דין זה בתיק ב"ל 2713/08 אשר קיבל את הסכמות הצדדים והחזיר את עניינה של המערערת לוועדה רפואית לעררים באותו הרכב על מנת שתפעל על פי הוראות פסק הדין. בעקבות פסק הדין, התכנסה ביום 15.4.10 ועדת עררים אשר קבעה כי למערערת 30% נכות צמיתה (20% + 10% לפי תקנה 15), החל מיום 25.6.01.

על החלטת ועדת העררים הנ"ל הוגש ערעור לבית דין זה במסגרת תיק ב"ל 29497-05-10. ביום 11.10.10 ניתן פסק דין אשר קיבל את הסכמות הצדדים והחזיר את עניינה של המערערת לוועדה רפואית לעררים באותו הרכב על מנת שתפעל על פי הוראות פסק הדין. בעקבות פסק הדין, התכנסה ביום 28.10.10 וביום 28.12.10 ועדת עררים אשר קבעה כי למערערת 30% נכות צמיתה (20% + 10% לפי תקנה 15), החל מיום 25.6.01.

על החלטת ועדת העררים הנ"ל הוגש ערעור לבית דין זה במסגרת תיק ב"ל 25830-01-11. ביום 13.4.11 התקבל פסק דין אשר קיבל את הסכמות הצדדים והחזיר את עניינה של המערערת לוועדה רפואית לעררים בהרכב חדש על מנת לדון בערר מחדש. בעקבות פסק הדין, התכנסה ביום 29.5.11 ועדת עררים אשר קבעה כי למערערת 15% נכות צמיתה (10% + 5% לפי תקנה 15), החל מיום 25.6.01.

על החלטת ועדת העררים הנ"ל הוגש ערעור לבית דין זה במסגרת תיק ב"ל 16629-06-11. ביום 15.3.12 התקבל פסק הדין האחרון אשר החזיר את עניינה של המערערת לוועדה רפואית לעררים באותו הרכב על מנת שתפעל על פי הוראות פסק הדין, כדלקמן:

"הריני מורה על החזרת עניינה של המערערת לוועדה, על מנת שדון מחדש בסוגיית הממצאים המוכחים שאובחנו במערערת, המתאימים למצב הקודם וכן על מנת שתקבע את סעיף הליקוי המתאים לכך למצב זה. הוועדה תנמק מדוע בחרה ליישם בעניינה של המערערת את סעיף 34 ג' למבחני הליקוי, וזאת בשים לב לעובדה לפיה המערערת עבדה עובר למועד הפגיעה".

בעקבות פסק הדין, התכנסה ודנה הוועדה האחרונה, כאשר בגין החלטתה הוגש הערעור שבפניי.

3.      ביום 12.11.12 התקיים דיון לפניי, בו נתנה החלטה בזו הלשון:

"נראה לי שהוועדה נשוא הדיון לא קיימה את פסק הדין באופן מלא, מאחר ולא קבעה קביעה מנומקת, מה סעיף הליקוי המתאים לממצאים בעברה של המערערת.

כמו כן, לא קויימה דרישת פסק הדין לנמק מדוע בחרה הוועדה ליישם בעניינה של המערערת את הסעיף 34 ג' למבחני הליקוי, בשים לב לעובדה לפיה המערערת עבדה עובר למועד הפגיעה.

עניינה של המערערת נידון בפני וועדות רבות וניתנו בעניינה מספר פסקי דין.

נראה לי שיש מקום לסיים את ההתדיינות בעניינה של המערערת ולקבוע את הנכות כתוצאה מהפגיעה בעבודה מיום 1/1/2011.

לכן, ועל אף שמדובר בפתרון חריג, הנני מציעה לצדדים שתקבע נכותה של המערערת בהתאם לקביעת הוועדה מיום 15/4/10: 50% בהפחתת 30% עבור המצב הקודם: 20% נכות בתוספת 10 בגין הפעלת תקנה 15: סך הכל 30% נכות יציבה מיום 25/6/01".

הצדדים התבקשו להודיע עמדתם לעניין הצעת בית הדין. ב"כ המערערת הודיע בהודעה מיום 19.12.12 כי אינו מסכים לה. כך גם, מסיכומי טענות המשיב שהוגשו ביום 31.1.13 משתמעת אי הסכמה להמלצת בית הדין. מכאן, התיק הועבר להכרעה. 

4.      תמצית טענות ב"כ המערערת

א.    הוועדה האחרונה התעלמה מהוראות פסק הדין.